4. קיצוץ עלים ועמודי פריחה

לאחר הורדת הייחור מהעץ/חיתוך יש להסיר בפעולת קיצוץ ולא בתלישה/שבירה את כל העלים למעט עלים קטנים בקצה וכן לקצץ את עמודי הפריחה במידה וקיימים, הללו מעכבים את צימוח השורשים.
את קיצוץ העלים יש לעשות עם מספריים/מזמרה, קוצצים את הפְּטוֹטֶרֶת (החלק שמחבר בין העלה לענף), 2-1 ס”מ מהחיבור לענף כדי שמקום הקיצוץ ימעט בטפטוף חלב וכדי להגן על נקודת החיבור של הפְּטוֹטֶרֶת לענף מזיהומים.
חלקי הפטוטרות שנשארו יתייבשו ויפלו מאליהם, או בנגיעה קלה, לאחר כשבוע וללא הפרשת חלב.

 צורת חיבור הפְּטוֹטֶרֶת לענף:

לאחר נפילת הפטוטרת שימו לב לצורת נקודת החיבור שלה לענף, משהו שמזכיר סמיילי ☺.

למה אני מציין זאת?
כשמנסים להשריש ולגדל ייחור אמצעי, כזה שאין לו קצה טבעי ושנחתך בשני קצותיו (וכן, בהחלט אפשר לגדל ייחור שכזה) כדאי לזכור מהו הצד שצריך לפנות מעלה כדי שלא לקבור את הייחור עם הראש באדמה…

5. ייבוש והגלדת הקצה החתוך

יש לתת לקצה הייחור החתוך להתייבש ולהגליד במקום מאוורר, מוצל ולח במשך כשבוע עד שבועיים.
ככל שיהיה יותר לח, ההגלדה תתקבל יותר שלמה וללא היפרדות שכבות הענף.
לאחר מכן אפשר לשתול את הייחור לצימוח שורשים, או לאחסן את הייחור עד חודשיים / שלושה.
על אזור החיתוך להתייבש ולהגליד (= callus) באופן אחיד ללא סימני ריקבון / עובש.
אפשר בנוסף לצפות את אזור החיתוך בשעווה מיד לאחר ביצוע החיתוך כדי לאטום את פצע החיתוך. ממיסים גוש שעווה וטובלים בו את קצה הייחור, או מטפטפים שעווה מנר דולק (זהירות באש!) עד לקבלת כיסוי מלא. התוצאות בשעווה טובות יותר אך יש להיזהר בזמן האחסון שהציפוי לא ייפול כתוצאה מחיכוך / טלטול.

באחסון ארוך אפשר לעטוף את כל הייחור בנייר עיתון ולאחסן במקום מוצל. (גם אם יצטמק, יחזור לממדיו אח”כ)

שיטה נוספת לייבוש והגלדת קצה הייחור היא עטיפתו עם ‘ניילון נצמד’ (שמשמש במטבח או לאריזה), ואיטום הקצה עם סרט דביק (איזולירבנד) או עם גומיה.
לאחר כשבוע-שבועיים ניתן להסיר את ההגנה ויתקבל קצה מוגלד ובריא.
יש למתוח את הניילון הנצמד על החתך כדי שלא ייווצרו שם כיסי אויר.
יש כאלו שטובלים את הקצה בהורמון השרשה, או במשחת קינמון לפני האיטום ויש כאלו שלא עושים כלל שימוש בהורמון ומנצלים את החלב המטפטף לאיטום טבעי.

צביעת ייחורים:
עם סיום הייבוש של קצה הייחור ולפני העברתו לצימוח שורשים, אני גם נוהג לצבוע את קצה הייחור בצד שפונה לכיוון השתילה בצבע שמיועד להגנה בפני קרינת השמש.
קראו עוד על צבע מגן מקרינת השמש בפרק פגעי שמש  היזהרו בשימוש בו וקראו היטב את הוראות השימוש.
צבע זה ידוע גם כמונע מזיקים וזיהומים ומהווה שכבת הגנה נוספת לייחור.
כמובן שאת מקום ההגלדה עצמו אין לצבוע.
יתרון נוסף בצביעת הייחורים הוא שהקטע הצבוע מסמן בבירור את הצד שמיועד לשתילה.

6. שתילה לגידול ראשוני של שורשים.

לאחר תקופת הייבוש שותלים לצימוח ראשוני של שורשים. (נדרשת טמפ. מעל 15.5 מעלות. חום זה המפתח להצלחה)
אפשר לשתול את הייחור באדמה (ללא קומפוסט), אך עדיף לשתול בפרלייט בלבד. (סיכויי הריקבון באדמה גדולים יותר).
עומק שתילת הייחור בשתילה הראשונית כ-7-5 ס”מ, לא יותר.
אפשר לשתול בבקבוק שקוף עם חורי ניקוז. יש להציף את הפרלייט במים, לתת למים להתנקז ורק אז לשתול.
השימוש בכלי שקוף יאפשר מעקב קל אחרי צימוח שורשים ולאחר מכן יאפשר הוצאה קלה של הייחור מהבקבוק.
במידה ומחליטים להוסיף הורמון/קינמון (אבקה) לפני השתילה, יש להרטיב את קצה הייחור במים ואז לצפות בהורמון/קינמון.
שורשים משמעותיים מתפתחים בדר”כ לאחר 90-45 יום, בתלות בזן, מזג האוויר ובגורמים אחרים.
אפשר לגדל את הייחורים בשלב זה בצל, באזור מואר ולא בשמש ישירה.
אין להשקות בתקופת צימוח השורשים, אך אפשר לרסס מדי פעם במים לקבלת אוירה לחה.

ניתן לבדוק לאחר כ-45 יום ובמידה ונדרש / הייחור נרקב, אפשר לתקן, קרי לחתוך שוב, לייבש ולשתול שוב בפרלייט.
 טיפ: לייצוב ייחור בכלי אפשר להשתמש במקל תומך, או להוסיף בחלק העליון 3 אבני טוף גדולות לייצוב הייחור בכלי.

שיטה נוספת ויעילה לצימוח ראשוני של שורשים עושה שימוש בשקית פלסטיק שקופה ונקראת Bag Rooting.
בשיטה זו מכניסים את קצה הייחור לשקית פלסטיק קטנה יחסית (ברוחב פי 4-3 מקוטר הייחור).
אני נוהג להשתמש בשקיות Polybag בגודל כ־20×10 ס”מ שמצאתי שהן מתאימות למרבית הייחורים.
את השקית ממלאים בתערובת של סיבי קוקוס ופרלייט ביחס 50%-50% ומהדקים את התערובת.
לפני המילוי מספיגים את התערובת במים (ללא עודפים) ולאחר הכנסת הייחור אוטמים עם סרט דביק, או גומיה.
לאחר כ-90-45 יום או יותר השקית תתמלא בשורשים שייראו היטב מבחוץ.
אם מגדלים בחורף, אפשר לחמם את תחתית השקיות באמצעות משטח חימום.

יתרונות שיטה זו:
• חסכון במקום, ניתן לצופף בעמידה/שכיבה ייחורים רבים בשטח קטן יחסית.
• השקית שקופה, רואים מיד מה מצב השורשים וקל לקבל החלטה מתי מעבירים לאדמה/עציץ.
• המצע ספוג המים מספק את צריכת הייחור. במידה וצריך להוסיף מים עושים זאת עם מזרק.
• האיטום מונע התאיידות והתייבשות המצע
• המצע אינו מכיל אדמה ומפחית את הסיכויי לריקבון ולחרקים.

הרחבה לתהליך שתילה/העברה לעציץ/לאדמה של פלומריה ששורשיה גודלו בשקית: ראו גם את הסעיף הבא

שורשי ייחור שגודלו בשקית פלסטיק רגישים מאוד ומתנהגים כמו נבטים, הם בשרניים ונשברים בנגיעה קלה.
העברת ייחור שכזה לעציץ/אדמה היא משימה מעט מורכבת שדורשת מיומנות. לאחר ניסיונות רבים אימצתי את הטכניקה הבאה:

• העברת ייחור בשקית בה המצע יבש / כמעט יבש, דבר שמבטיח מצע ושורשים צמודים כשמסירים את השקית.
• מילוי עציץ / גומה שנחפרה באדמה במצע גידול מתאים, עד לשלושת רבעי מגובהו, כולל דחיסת המצע.
• יצירת גומה קונית במצע בהתאם לגובה השקית וגובה הייחור שרוצים בעציץ, כשדואגים לדחוס גם את דפנות הגומה.
• הנחת הייחור עם השקית במרכז הגומה והחזקתו ביד אחת, או בעזרת ‘יד שלישית’ שמחזיקה בייחור שבשקית שלא יזוז.
• בפעולה ‘כירורגית’ עדינה, חיתוך בסכין של סרט ההדבקה שאוטם את השקית, כולל את קטע השקית שמתחתיו וחיתוך לאורך השקית בארבעה חתכים ארוכים מלמעלה למטה, כל 90 מעלות (בכל רבע של היקף השקית).מומלץ לחתוך עד למטה ככל שניתן ולחתוך רק את דופן השקית. אני עושה שימוש בסכין ניתוח או בסכין יפנית דקה. (ראו תמונה מטה)
• משיכה והחלקה החוצה של השקית, או חלקיה, אם חתכנו ממש עד לחלקה התחתון, בתנועת משיכה עדינה ואיטית ותוך כדי כך הוספת מצע ככל שנדרש והידוקו וגם פיזור דפנות הגומה שיצרנו קודם והידוק לצורך אחיזה ראשונית של הייחור במצע.
• השלמת מילוי המצע עד לכיסוי מלא של כדור השורשים ודחיסת המצע.
• חשוב להדגיש: אני לא מסלק את תערובת הקוקוס-פרלייט של השקית, אני משאיר את ציצת שורשים עם המצע של השקית ובונה סביבה מצע רגיל עד למילוי העציץ/גומה.
טכניקה זו מספקת סביבה מוגנת לשורשים לשלב הצימוח הראשון בסביבה החדשה. השורשים מספיק חכמים כדי לפרוץ מ’כדור’ השורשים ולחפש מזון בכל נפח העציץ או הגומה שבאדמה.
• במידה והמצע שהשתמשנו היה יבש, ניתן לבצע השקיה מועטה מאוד.

7. העברה לעציץ עם אדמה / לאדמה

כשגדלו שורשים מפותחים הגולשים ונראים במעטפת הכלי או ממלאים את השקית, ניתן להעביר לעציץ / אדמה.
מומלץ לבצע שתילה/העתקת עץ מתחילת האביב ועד אמצע הקיץ, תקופה בה העץ צומח ושורשיו מתפתחים.
אם מעבירים משקית, כדאי לקרוא בעיון את שיטת פתיחת השקית מעלה.
רצוי לשתול בעציץ 10 ליטר או גדול יותר.
הרכב האדמה: אדמת מצע + 1/3 קומפוסט + פרלייט כ-15-25%. ניתן להוסיף למעלה שכבת טוף דקה או שבבי עץ.
אם שותלים בגינה, יש לשתול באדמה מחלחלת ולהוסיף קומפוסט במידה וצריך.
יש להשקות אחת לשבוע ולדשן בקיץ לפחות פעם בחודש.
יש לשים לב להעביר את הייחור ללא שבירת שורשיו העדינים. ממצע פרליייט יהיה קל יותר להוציא את הייחור בשלמותו.
בתלות באורך הייחור, לאחר גמר השתילה מומלץ להוסיף מוט תמיכה מעץ מלא או מתכת ולקשור את הייחור למוט.
יש לשים לב שלא לבצע קשר היקפי על הייחור כדי לאפשר לו להתעבות בחופשיות וכדי לא לחנוק אותו.

8.1. אקרית אדומה – (Spider Mites)
עכביש מיניאטורי (ניתן לראותו רק עם זכוכית-מגדלת) שתוקף באלפים את עלי הפלומריה, מוצץ את הכלורופיל וגורם לעלים להכסיף ו/או להצהיב.
המתקפה מתבצעת בדרך כלל לקראת סוף הקיץ ובתנאי חוסר השקיה ואבק מרובה.

 טיפול: שטיפה טובה של העלים משני הצדדים בזרם מים ותיקון ההשקיה בהתאם.
קיצוץ של כל העלים שנפגעו וסילוקם מאזור הגידול.
ביצוע ריסוס יסודי ובעיקר בצד התחתון של העלים הבריאים שנשארו. לגבי הדברה ראו בהמשך.

8.2. מודד הארכובית – (Rhodometra sacraria)
זחל של עש המשתייך למשפחת המודדים. זולל את עלי הפלומריה בתיאבון רב. קשה להבחין בו מכיוון ומסתווה היטב, אך כשנוגעים באזור האכול, יזדקף הזחל וייראה כמו ענף מיניאטורי.
 טיפול: איסוף הזחלים באופן ידני והעברתם לעולם שכולו טוב או למעוניינים, גידולם עד לקבלת פרפרים.

8.3. פשפש פנדורה – (Spilostethus Pandurus)
פשפש מאויר באדום-שחור הניזון ממוהל הצמח ואף מחרקים ואשר לא מהסס גם לעקוץ בני אדם.
זה אחד ממשפחה גדולה של פשפשים שלכל אחד איור (גרפיקה) ייחודי על גבו.
כדי לזהות את הזן הספציפי מומלץ לצלם מקרוב ולבצע חיפוש בגוגל לפי התמונה שצולמה כדי לקבל מושג אם הפשפש הוא עמית או טורף.
 טיפול: איסוף הפשפשים באופן ידני והעברתם לעולם שכולו טוב או למקום מרוחק מאוד מהפלומריה.

8.4. כנימות – (Aphids)
מזיק נוסף שגם הוא מופיע בעיקר לקראת סוף הקיץ הן הכנימות.

זוהי משפחה גדולה של פרזיטים בגודל של עד כ־4 מ”מ, מופיעים בצבעים שונים וחלקם אף מעופפים.
הכנימות גורמות לעיכוב צמיחה, עלים מסולסלים ו/או מנומרים, עלים צהובים ו/או חומים, נבילה ואפילו להשמדת העץ.
קל מאוד לאתר כנימות מכיוון והן נראות כמו מרבצים של פקעות קטנות בצבע לבן או חום, בשני צידי העלים ובעיקר על עלים צעירים וחדשים. בעין בלתי מזויינת וגם עם זכוכית מגדלת ניתן יהיה לראות את הכנימות עצמן.
חפשו את העלים המסולסלים בעצי הפלומריה שלכם ובדקו משני הצדדים שלהם.

 טיפול:
1. שטיפה של העלים בזרם מים קרים להסרת הכנימות.
2. ניגוב העלים בצמר גפן ספוג בתמיסת שמן נים עם סבון כלים והסרת הכנימות.
3. גיזום של העלים הנגועים וסילוקם מהגן.
4. ריסוס העלים משני הצדדים בתמיסת שמן נים (ראו פרק הדברה). יש לחזור ולרסס כל יום/יומיים במשך שבוע עד שבועיים.
5. במקרים קיצוניים ומתקפה מסיבית של כנימות, ריסוס בחומר הדברה אורגני בהתאם להתוויות.

9.2 סימון על תוויות:
סוג: תוויות מיוחדות להצמדה עם חוט, או לתקיעה באדמה, או שימוש בתחליף זול, סכינים חד-פעמיים לבנים.
הסימון: מומלץ להשתמש בעיפרון רך. סימון בטוש ידהה בשמש עם הזמן.
 טיפ: השימוש בעיפרון מצריך שמשטח הכתיבה יהיה מחוספס. אפשר ללטש עם נייר זכוכית את המשטח, למשל, אפשר ללטש את הסכינים ואז ניתן יהיה לרשום עליהם בעיפרון.

לכל תוויות הפלסטיק אורך חיים מוגבל ובהשפעת קרינת UV מהשמש הן נוטות להתייבש, להיסדק ולהתפורר עם הזמן.

תוויות מתכת:

התחליף לתוויות הפלסטיק הן תוויות ממתכת, בדרך כלל עשויות מאלומיניום והן מחזיקות מעמד שנים רבות.
ניתן לרכוש תוויות מתכת במחירים גבוהים יחסית או אפשר לייצרן לבד ממיחזור של פחית משקה.

הטכניקה לייצור עצמי של תוויות מתכת פשוטה למדי ושלבי ההכנה הם:
• הסרת המכסה והתחתית עם סכין בפעולת ‘ניסור’ אנכי (זהירות בחיתוך).
• פתיחת הגליל עם מספריים בקו ישר (בדר”כ ניתן לעקוב אחרי הדפסה ישרה על הפחית).
• יישור גליל הפחית בפעולת גלגול הפוכה.
• סימון וחיתוך לתוויות בגודל שמתאים לכם. אפשר לחתוך במספריים או בסכין יפני.
• קיצוץ הפינות החדות במספריים או בקוצץ פינות לנייר לקבלת פינות עגולות.
• פתיחת 2 חורים עגולים לצורך השחלת כבל. אפשר עם כלי חירור מיוחד או עם מחורר נייר רגיל.
• השחלת כבל מתכת דרך החורים וסגירת הטבעת. (מומלץ להשתמש לנעילה בסופית מיוחדת לכבל)
יש לשים לב לייצר טבעת בגודל מתאים לייחור/ענף וכזו שלא תפריע לגידולו העתידי.
שימוש בכבל מתכת יחזיק מעמד שנים רבות. אפשר להשתמש בכבל נחושת מצופה בעובי 0.5 מ”מ ומעלה
• כותבים/חורצים על התווית עם עט כדורי או כל מוט דק שמעוגל בקצה.

9.3 הורמון השרשה:
יש בשוק מספר סוגים של הורמון השרשה. בדר”כ החומר הפעיל בהם יהיה 1-Naphthylacetic acid.
ההורמון מגיע בצורת אבקה או ג’ל.
מומלץ להשיג הורמון עם תוסף נגד פטריות שנקרא בדר”כ (Thiram (=tetramethyl thiuram disulphide .

9.5 פרלייט Perlite
פרלייט (בהקשר של גינון) משמש כמצע או תוסף למצע גידול לצמחים. אלו פתיתים לבנים, בקוטר של כמה מילימטרים, בעלי משקל קל ועם יכולת ספיחת מים שמאפשרת שליטה על אספקת מים לשורשים.
פרלייט הוא תוצר ממחצב טבעי. פרלייט הוא זכוכית אמורפית געשית שלאחר עיבוד בחום גבוה של כ-900 מעלות תופח פי 20 לערך מנפחו ומאבד את המים האגורים בו. בתהליך זה נוצרים פתיתי הפרלייט המשמשים בחקלאות ומקבלים פתיתים קלי משקל בגוון אפור עד לבן עם יכולת גבוהה של ספיחת מים ושחרור איטי שלהם. לפרלייט שימושים רבים בתחומי התעשייה, הבנייה והחקלאות.

את הפרלייט רוכשים במשתלות ובעיקר בכאלה שמתמחות בגידולים הידרופוניים. הפרלייט נמכר לפי יחידת נפח (ליטר).
מכיוון והפלומריה רגיש לעודף מים, הפרלייט הוא תוסף חשוב לאדמת הגידול ומאפשר חלחול טוב יותר, אגירת עודפי מים ושחרורם בהתאם לדרישת שורשי העץ.

 טיפ:
1. שימו לב לרכוש פרלייט אמיתי ולא פתיתי קלקר (= פתיתי פוליסטירן). כבר נתקלתי בהצעות לפתיתי קלקר (במחיר פרלייט כמובן) עם הבטחה שזה אותו הדבר. פתיתי הקלקר אינם סופחים מים כלל ואינם מתאימים למטרות גינון.
2. רכישה של 100 ליטר זולה משמעותית יחסית לרכישת כמות קטנה במבחן יחס מחיר/ליטר.

9.6 הכנת עציץ שקוף (בקבוק שקוף ממוחזר) לשתילה ראשונית.
כאמור, כלי שקוף מאפשר לבצע גידול ראשוני של שורשי ייחורים ומאפשר להבחין בקלות מתי השורשים מפותחים דיים.
השימוש בבקבוק ממוחזר בנפח ליטר וחצי אידאלי ומאפשר גם חסכון במקום, אפשר לצופף מספר רב של ייחורים בשטח קטן יחסית.
שלבי הכנת הבקבוק פשוטים ומהירים:
א. חיתוך הבקבוק עם מספריים/סכין יפנית (בזהירות רבה) בגובה המקסימלי של גליל הבקבוק לפני הצרתו.
ב. ניקוב חורים לניקוז בתחתית הבקבוק. קוטר החורים כ-6 מ”מ. אפשר לעשות זאת במקדח או במסמר/מפתח משושה (אלן) שמחומם/מלובן בלהבה והחדרתו דרך תחתית הבקבוק מספר פעמים, יש ללבן את הכלי לפני כל קידוח של חור.

9.7 השקיה
עץ הפלומריה, כמו כל צמח אחר, זקוק בין היתר למים כדי להתקיים, לגדול ולפרוח.
איך יודעים אם צריך להשקות?
תוחבים אצבע לאדמה ומרגישים האם לחה או יבשה בעומק של כמה ס”מ, או עושים שימוש במדי לחות שמיועדים לגינון. יש מדי לחות מסוגים שונים שפועלים עם סוללה חשמלית, או ללא סוללה ובדרך כלל ישולב בהם גם מד ערך הֲגָבָה PH, מד עוצמת קרינה, מד טמפרטורה ועוד.

9.8. חיפוי קרקע

לאחר שתילה בעציץ או באדמה, מומלץ לכסות את אזור השתילה בחיפוי.

הסיבות לחיפוי:
• הקטנת האידוי, דבר שתורם לחיסכון בהשקיה.
• בלימה של קרינת שמש ישירה על המצע החשוף.
• מניעת התזות של אדמה בזמן השקיה, בעיקר אם משקים עם צינור/מתז.
• מניעת צימוח של זרעים. כידוע כמעט כל מצע מכיל שלל זרעים שבסביבה מזינה, רטובה ומוארת ינסו לצמוח.
החיפוי בולם קרינת שמש ובכך מונע נביטה של חלק נכבד מהזרעים.

באיזה חיפוי להשתמש?
אפשר לחפות באבני טוף (גודל וצבע ניתנים לבחירה), או בשבבי עץ.

ניתן לרכוש שבבי עץ מסוגים שונים, עם/בלי חיטוי ובגדלים וצבעים שונים בהתאם לעיצוב הגינה שלכם ולתקציב.
לאלו שמחפשים פתרונות ברי־קיימא, אקולוגיים וחינמיים, יש מספר חלופות:
– גזם מרוסק (כזה שמחולק חינם ביערות קק”ל). דאגו לבדוק שזה גזם יבש ככל שניתן ושיכיל סוג אחד של עץ אם אפשר.
– קליפות עץ.
קליפות מעצים שמשירים ומחדשים את קליפתם החיצונית, כמו אורן או אקליפטוס, מתאימים מאוד לחיפוי.
את שניהם בדקתי במשך מספר שנים והפלומריות מסתדרות עם שבבים אלו באופן מעולה.
אספו את הקליפות שנשרו באופן טבעי ורסקו אותם באופן ידני לקבלת שבבים בגודל שמתאים לכם.
אל תקלפו בכוח את קליפת העץ מכיוון וזה גורם נזק לעץ שמבצע את הולכת חומרי הזנה דרך הקליפה החיצונית.

כמה לשים? יש לחפות שכבת שבבים בעובי מינימלי של כ־3-1 ס”מ.

9.9. פגעי שמש

הפלומריה ובעיקר ייחורים ועצים צעירים רגישים בחלק ממקומות הגידול לקרינה ישירה וחזקה של שמש ובעיקר בעונת האביב ותחילת הקיץ כשעדיין אין מספיק עלים שיוצרים צל על הגזע והענפים.

נזקי צריבה נראים ככתמים חומים/כתומים מקומיים, דמויי חלודה, במקומות שונים על הענפים ובעיקר בצד שפונה לשמש.
פגיעה קשה יותר יכולה להתבטא בהרס של חלקים משכבת העץ החיצונית Bark שתגרום לניתוק אספקת חומרי ההזנה לענף ובהמשך אף להתבקעות הענף וניתוקו מהעץ.

ניתן למנוע ולהגן מראש על נזקי צריבה וככל שמטפלים מוקדם יותר כך ייטב.
ההגנה מתבצעת באמצעות צביעת הגזע/ענף פגוע בצבע לבן מיוחד שמתאים לעצים, שמחזיר קרינת UV ולא מפריע לצמח להתפתח. הצבע עמיד למים כמו השקיה/גשם לפחות לעונה שלמה.
אין להשתמש בצבע שאינו מיועד לעצים, אין להשתמש בצבע לקירות.

יש בשוק מגוון מוצרים, ביניהם לדוגמא מוצר מקומי שנקרא “לובן” שמכיל 6% אבץ, או מוצר שנקרא Tree Trunk White
ויניל־לטקס שמכיל טיטניום־דיאוקסיד (שרשום עליו שאינו רעיל) ועוד.
על חלק מהמוצרים רשום שהם מגינים גם מחרקים, מזהמים ואפילו ממכרסמים.
הצבע מגיע בפחית. יש לקחת ממנו כמות נדרשת ולדלל במים בהתאם להוראות המצורפות למוצר.
היישום נעשה במברשת או בגלגלת (רולר) בהתאם לגודל העץ.
בזמן היישום הצבע יראה מעט שקוף, אך לאחר הייבוש הגוון הלבן הופך לאטום יותר ולבוהק.

שימו לב: קראו היטב את תווית המוצר לפני השימוש! חלק מהיצרנים (בעיקר מחו”ל) נוהגים בשקיפות מלאה ומפרסמים מסמך בטיחות SDS – Safety Data Sheet הכולל פרטים מלאים לגבי הרכב החומר, אחסונו, עזרה ראשונה במקרה של חשיפה לחומר ועוד. קראו מסמכים אלו!
חלק מהצבעים רעילים! מומלץ לעבוד עם כפפות והגנה על העיניים. יש לשטוף היטב במים במקרה של מגע בעור או בעיניים.

ב. אבחון פנימי באמצעות דקירת הענף עם מסמר (נקי ומחוטא) או כלי אחר בעל קוטר קטנטן (כ-1 מ”מ), וקצה מחודד. רצוי להשתמש במסמר/כלי בגוון כסוף/בהיר כדי לראות אם יש שינוי לאחר שמוציאים.
אם חור הדקירה מטפטף חלב לבן, הענף/ייחור בריא. אם לא יוצא חלב יש להמשיך ולחקור.

הערות:
– יש להיזהר בשימוש עם מסמר/כלי חד ולהגן על הידיים והעיניים.
– קיסמי עץ לא מתאימים למטרה זו מכיוון והם נוטים להישבר בהפעלת לחץ, להיפרד לסיבים חדים והם מהווים סכנה.
– שיטת הדקירה מתאימה בעיקר לענפים צעירים.
– החלב רעיל ויכול לגרום לתגובות אלרגיות. יש להגן על העור והעיניים ממגע ויש לשטוף היטב במקרה של מגע.
בענפים ותיקים או בקרבת הגזע יהיה טפטוף מועט, אם בכלל, והענפים יהיו עם שכבות חיצוניות קשות יותר.
– גם אם אין טפטוף חלב, דרגת הקושי בהחדרת המסמר יכול לרמז על שכבות פנימיות יבשות או רכות לחלוטין (מושי).
– כשמוציאים את המסמר יש לבחון אותו. אם הוא שחור או עם אבקה/משחה חומה/שחורה עליו, זהו סימן לריקבון.
– יש להתייחס לשיטת בדיקה זו בדקירה כאמצעי ראשוני בלבד ולא כשיטה מדויקת לאבחון.

ג. אבחון פנימי על בסיס ביצוע חיתוך אנכי בענף/ייחור.
שיטה זו מדויקת יותר מהשיטות האחרות ותיתן תמונה נכונה יותר שתאפשר טיפול מתאים ומידי.

יש לבצע חיתוך אנכי של הייחור/ענף באמצעות סכין חדה מאוד. מומלץ לבצע חיתוך כנגד גוש עץ לקבלת אחיזה וחיתוך קל.
זהירות: שימוש בכלי חיתוך יכול לגרום לפציעה, מומלץ לעבוד עם כפפות ועם הגנה על העיניים.

אם מדובר בענף וותיק, או גזע, שהם קשים מאוד, יש לחתוך באמצעות משור מיוחד לגיזום ולא עם סכין.
מומלץ לחטא את כלי החיתוך באלכוהול לפני ביצוע כל חיתוך כדי למנוע מעבר זיהום לחיתוך הבא.

בריקבון יש לטפל מיד, מכיוון והוא מתקדם מהר לכיוון הגזע עד להרס מלא של העץ.
טיפול יעיל נעשה בדרך כלל באמצעות הסרת האזור הרקוב / היבש לחלוטין , ואטימת החתך שנוצר בעץ במשחה מיוחדת, במרק אקרילי, במשחת קינמון או במשחת בוץ.

כשבוחנים את החתך בענף/ייחור ומוצאים בו אזורים חומים/שחורים, יש להקפיד להמשיך ולחתוך פרוסה אחר פרוסה עד שמגיעים לחתך נקי שהוא בגווני ירוק־לבן וללא שאריות של אזורים חומים/שחורים.