גידול פלומריה פרנג’יפני פיטנה מייחורים

by Jul 16, 2018diy-plumeria32 comments

גידול פלומריה מייחורים

המדריך לגידול פלומריה מייחורים מאת אבי שניאור

גידול פלומריה מייחורים

המדריך לגידול פלומריה מייחורים מאת אבי שניאור

1. מבוא: סקירה על פלומריה
פלומריה ( שמות נפוצים : פיטנה ,Plumeria, Frangipani, Pomelia, Champa / Chafa, Yas / Yasmin )

פלומריה הוא צמח טרופי ממשפחת ההרדופיים (Apocynum) שמקורו מהאיים הקריביים / מרכז אמריקה. שם הסוג Plumeria נקרא ע”ש הבוטנאי Charles Plumier מהמאה ה-17 שתיעד את הצמח במסעותיו.
השם Frangipani נקרא ע”ש מרקיז איטלקי מהמאה ה-16 שפיתח בושם מפרחי הפלומריה.
פרחי הפלומריה הריחניים שימשו/משמשים לייצור בושם, למטרות רפואיות ולמטרות פולחן.
בפרחי הפלומריה משתמשים להכנת זרי כלה ושרשראות פרחים שעונדים בעיקר באיים הפולינזים / הוואי.
פלומריה אוהב חום ולחות ויגדל היטב במקומות חמים ואפילו חמים מאוד. הפלומריה (תלוי בזן) רגיש לקור מתחת ל-7 מעלות צלסיוס, לקרה ולעודף מים (נוטה להירקב). גידול באדמה מחלחלת ימנע הצטברות מים וריקבון שורשים.
עץ הפלומריה שורד זמן רב ללא מים, הוא אמנם לא יתפתח יפה ולא יפרח, אך ישרוד. הוא עמיד גם באויר ומים מלוחים בקרבת החוף ושורד רוחות חזקות עקב גמישות ענפיו.

הפלומריה פורח מספר פעמים בעונה, יש מאות זנים בגוונים ובריחות שונים. בלילה ריח הפרחים מתגבר כדי למשוך אליהם עש לצורכי האבקה. לפרחי הפלומריה אין צוף וזו דרכו לבצע האבקה.
יש מאות זנים, זני בר ותוצרי הכלאות והרכבות שעשו מגדלים במשך שנים רבות לקבלת גוונים / ריחות מיוחדים.
פרח הפלומריה מופיע באשכולות והוא בדר”כ עם 5 עלי כותרת. לא נדיר למצוא אנומליות עם יותר עלי כותרת, אפילו עד 10.
עמוד הפריחה יכול לייצר אשכולות פרחים יותר מפעם בעונה, ולפעמים גם יהפוך לענף בסיום הפריחה.

ענפי העץ מתפצלים ל-2 (דיכוטומי dichotomy ) או ל-3 (טריכוטומי trichotomy ) וכך העץ מקבל את נפחו. ענפים בודדים נמצאים בקצוות העץ, לפני שהתפצלו.
עץ בוגר יכול להגיע לגובה 8-6 מטר עם נוף במבנה עגול ועם קוטר גזע עד כ-30 ס”מ.
פלומריה הוא עץ נשיר מלא. בחורף הוא משיר את רוב עליו ונמצא בתרדמת מלאה. בתקופה זו אין צורך בהשקיה.
פלומריה גדל היטב ואוהב סביבה עם שמש מלאה או כמעט מלאה.

2. איך מגדלים פלומריה? אפשר להשיג ולגדל פלומריה במספר דרכים:

א. רכישת עץ צעיר בעציץ במשתלות, ניתן למצוא זנים שונים, בגדלים שונים ובמחיר בהתאם.

ב. למי שמחפש אתגר והנאה בגידול מראשיתו, מומלץ להנביט מזרע. עץ בוגר מייצר תרמילי זרעים ובתוכם זרעים שניתן להנביט לאחר שתרמיל הזרעים בשל ונפתח מעצמו. עץ שהחל מזרע יפרח בדר”כ לאחר כשלוש שנים או יותר. בנוסף, נדרשים עוד שלושה מחזורי פריחה כדי לאמת מהו הזן ומהי פריחתו.

ג. גידול פלומריה מייחור.
הייחור הינו ענף שמורידים מעץ בוגר ולאחר תהליך השרשה נשתל בעציץ / באדמה.
הגידול מייחור מהיר יותר וזוהי הדרך הכמעט יחידה להבטיח קבלת עץ (=דור שני) שפרחיו יהיו זהים לפרחים של העץ ממנו הורד הייחור (עץ האם=דור ראשון), דבר שלא מובטח כלל בגידול מזרעים.
עץ שגדל מייחור יפרח בדר”כ בשנה הראשונה או השנייה אחרי השתילה, בתלות בזן, במועד בו נחתך והושרש, בתנאי הגידול ועוד.

מדריך קצר זה מתמקד בגידול פלומריה מייחורים ומתבסס על ניסיוני האישי.
אני מגדל פלומריות באזור השרון ועושה זאת כתחביב. כל התמונות במדריך צולמו על ידי.
החלטתי לחלוק את הידע שצברתי בנושא בתקווה לראות עוד ועוד עצים מרהיבים אלו במרפסות ובגינות הבתים.
גידול פלומריות כמעט ואינו מצריך משאבים כספיים, אך הוא מצריך הרבה סבלנות ואורך רוח. גידול צמח הוא תהליך איטי שמתבצע במשך זמן ממושך ולכן אני ממליץ לכם להיכנס להרפתקה זו רק אם יש בכם סקרנות ויש לכם סבלנות לאורך זמן. ההנאה מהצלחה בגידול פלומריה גדולה והתוצאות המרהיבות מדברות בעד עצמן.

3. הורדת הייחורים

ייחור הוא ענף מעץ האם אשר מוציא שורשים, עלים ופרחים ומתפתח בסופו של דבר לעץ חדש.
ייחור הפלומריה הוא בודד, ישר, או עם פיצול כפול או פיצול משולש כשקצה אחד של הייחור הוא טבעי, כלומר ללא חיתוך.
מומלץ להוריד ייחורים בסוף החורף או באביב עד אמצע הקיץ.
אורך הייחור צ”ל כ-30 ס”מ לפחות. רצוי אורך של 60-40 ס”מ, שיאפשר ‘תיקון’ בהמשך במידה ויירקב.
בעיקרון, אפשר לגדל גם ייחורים קצרים יותר אך סיכויי ההצלחה קטנים ככל שאורך הייחור קטן.
חיתוך הייחור צ”ל אחיד וחד ורצוי ב-90 מעלות לענף כדי לאפשר גידול שורשים בכל ההיקף.
השימוש במשור גיזום עדיף על מזמרה מכיוון והמשור אינו מועך או סודק את הייחור.
רצוי להוריד ייחורים מעץ בוגר ומומלץ להכיר את העץ ואת גוון פרחיו לפני הורדת הייחור (בקרו את העץ באביב/בקיץ).
יש לבצע את החיתוך קרוב לבסיס ענף הייחור מבלי לגרום נזק לענף הראשי ממנו הייחור גדל.
לאחר החיתוך מומלץ לנקות ולחטא את הייחור עם אלכוהול, בעיקר באזור הקצה החתוך. רצוי לחטא גם את כלי החיתוך. מיד עם החיתוך, החתך יטפטף חלב (רעיל), יש לספוג עם נייר ולצפות בהורמון השרשה, רצוי כזה עם תוסף נוגד פטריות.
חשוב לציין שלמרות שמייחסים להורמון ההשרשה תכונות חיוביות בתהליך, מגדלים רבים לא עושים בו כלל שימוש ונוקטים בשיטה הטבעית, כלומר ללא כל תוספים.
ניתן גם לצפות את החתך במשחת קינמון שמייחסים לה עידוד של צימוח שורשים. (משחה= אבקת קינמון עם מעט מים)

מומלץ לאטום ולהגן על אזור החיתוך בעץ עם משחת איטום מיוחדת, מרק אקרילי או אפילו משחת בוץ מאדמה נקייה.
בשום מקרה לא ראוי לשבור ייחורים על ידי תלישתם ביד וללא כלי חיתוך, פעולה זו פוגעת בעץ, משאירה צלקת גדולה ומאפשרת למזיקים וזיהומים לחדור בקלות ולגרום לעץ נזק בלתי־הפיך.

מומלץ לסמן את הייחור לצרכי מעקב/קיטלוג. אפשר לסמן בתווית ואפשר גם לרשום בטוש על הייחור.

ייחורים שמורידים בחורף יהיו בגוון אפור-ירוק, די אחיד וקצוות הייחור יהיו ללא עלים. (העץ בשלכת מלאה). ייחורים שמורידים בקיץ, הקצוות יהיו בגוון ירוק בהיר (זה הקטע שגדל בעונה האחרונה) והם יהיו עם עלים / פרחים.

4. קיצוץ עלים ועמודי פריחה

לאחר הורדת הייחור מהעץ/חיתוך יש להסיר בפעולת קיצוץ ולא בתלישה/שבירה את כל העלים למעט עלים קטנים בקצה וכן לקצץ את עמודי הפריחה במידה וקיימים, הללו מעכבים את צימוח השורשים.
את קיצוץ העלים יש לעשות עם מספריים/מזמרה, קוצצים את הפְּטוֹטֶרֶת (החלק שמחבר בין העלה לענף), 2-1 ס”מ מהחיבור לענף כדי שמקום הקיצוץ ימעט בטפטוף חלב וכדי להגן על נקודת החיבור של הפְּטוֹטֶרֶת לענף מזיהומים.
חלקי הפטוטרות שנשארו יתייבשו ויפלו מאליהם, או בנגיעה קלה, לאחר כשבוע וללא הפרשת חלב.

 צורת חיבור הפְּטוֹטֶרֶת לענף:

לאחר נפילת הפטוטרת שימו לב לצורת נקודת החיבור שלה לענף, משהו שמזכיר סמיילי ☺.

למה אני מציין זאת?
כשמנסים להשריש ולגדל ייחור אמצעי, כזה שאין לו קצה טבעי ושנחתך בשני קצותיו (וכן, בהחלט אפשר לגדל ייחור שכזה) כדאי לזכור מהו הצד שצריך לפנות מעלה כדי שלא לקבור את הייחור עם הראש באדמה…

5. ייבוש והגלדת הקצה החתוך

יש לתת לקצה הייחור החתוך להתייבש ולהגליד במקום מאוורר, מוצל ולח במשך כשבוע עד שבועיים.
ככל שיהיה יותר לח, ההגלדה תתקבל יותר שלמה וללא היפרדות שכבות הענף.
לאחר מכן אפשר לשתול את הייחור לצימוח שורשים, או לאחסן את הייחור עד חודשיים / שלושה.
על אזור החיתוך להתייבש ולהגליד (= callus) באופן אחיד ללא סימני ריקבון / עובש.
אפשר בנוסף לצפות את אזור החיתוך בשעווה מיד לאחר ביצוע החיתוך כדי לאטום את פצע החיתוך. ממיסים גוש שעווה וטובלים בו את קצה הייחור, או מטפטפים שעווה מנר דולק (זהירות באש!) עד לקבלת כיסוי מלא. התוצאות בשעווה טובות יותר אך יש להיזהר בזמן האחסון שהציפוי לא ייפול כתוצאה מחיכוך / טלטול.

באחסון ארוך אפשר לעטוף את כל הייחור בנייר עיתון ולאחסן במקום מוצל. (גם אם יצטמק, יחזור לממדיו אח”כ)

שיטה נוספת לייבוש והגלדת קצה הייחור היא עטיפתו עם ‘ניילון נצמד’ (שמשמש במטבח או לאריזה), ואיטום הקצה עם סרט דביק (איזולירבנד) או עם גומיה.
לאחר כשבוע-שבועיים ניתן להסיר את ההגנה ויתקבל קצה מוגלד ובריא.
יש למתוח את הניילון הנצמד על החתך כדי שלא ייווצרו שם כיסי אויר.
יש כאלו שטובלים את הקצה בהורמון השרשה, או במשחת קינמון לפני האיטום ויש כאלו שלא עושים כלל שימוש בהורמון ומנצלים את החלב המטפטף לאיטום טבעי.

צביעת ייחורים:
עם סיום הייבוש של קצה הייחור ולפני העברתו לצימוח שורשים, אני גם נוהג לצבוע את קצה הייחור בצד שפונה לכיוון השתילה בצבע שמיועד להגנה בפני קרינת השמש.
קראו עוד על צבע מגן מקרינת השמש בפרק פגעי שמש  היזהרו בשימוש בו וקראו היטב את הוראות השימוש.
צבע זה ידוע גם כמונע מזיקים וזיהומים ומהווה שכבת הגנה נוספת לייחור.
כמובן שאת מקום ההגלדה עצמו אין לצבוע.
יתרון נוסף בצביעת הייחורים הוא שהקטע הצבוע מסמן בבירור את הצד שמיועד לשתילה.

6. שתילה לגידול ראשוני של שורשים.

לאחר תקופת הייבוש שותלים לצימוח ראשוני של שורשים. (נדרשת טמפ. מעל 15.5 מעלות. חום זה המפתח להצלחה)
אפשר לשתול את הייחור באדמה (ללא קומפוסט), אך עדיף לשתול בפרלייט בלבד. (סיכויי הריקבון באדמה גדולים יותר).
עומק שתילת הייחור בשתילה הראשונית כ-7-5 ס”מ, לא יותר.
אפשר לשתול בבקבוק שקוף עם חורי ניקוז. יש להציף את הפרלייט במים, לתת למים להתנקז ורק אז לשתול.
השימוש בכלי שקוף יאפשר מעקב קל אחרי צימוח שורשים ולאחר מכן יאפשר הוצאה קלה של הייחור מהבקבוק.
במידה ומחליטים להוסיף הורמון/קינמון (אבקה) לפני השתילה, יש להרטיב את קצה הייחור במים ואז לצפות בהורמון/קינמון.
שורשים משמעותיים מתפתחים בדר”כ לאחר 90-45 יום, בתלות בזן, מזג האוויר ובגורמים אחרים.
אפשר לגדל את הייחורים בשלב זה בצל, באזור מואר ולא בשמש ישירה.
אין להשקות בתקופת צימוח השורשים, אך אפשר לרסס מדי פעם במים לקבלת אוירה לחה.

ניתן לבדוק לאחר כ-45 יום ובמידה ונדרש / הייחור נרקב, אפשר לתקן, קרי לחתוך שוב, לייבש ולשתול שוב בפרלייט.
thumbUP_gifanim טיפ: לייצוב ייחור בכלי אפשר להשתמש במקל תומך, או להוסיף בחלק העליון 3 אבני טוף גדולות לייצוב הייחור בכלי.

שיטה נוספת ויעילה לצימוח ראשוני של שורשים עושה שימוש בשקית פלסטיק שקופה ונקראת Bag Rooting.
בשיטה זו מכניסים את קצה הייחור לשקית פלסטיק קטנה יחסית (ברוחב פי 4-3 מקוטר הייחור).
אני נוהג להשתמש בשקיות Polybag בגודל כ־20×10 ס”מ שמצאתי שהן מתאימות למרבית הייחורים.
את השקית ממלאים בתערובת של סיבי קוקוס ופרלייט ביחס 50%-50% ומהדקים את התערובת.
לפני המילוי מספיגים את התערובת במים (ללא עודפים) ולאחר הכנסת הייחור אוטמים עם סרט דביק, או גומיה.
לאחר כ-90-45 יום או יותר השקית תתמלא בשורשים שייראו היטב מבחוץ.
אם מגדלים בחורף, אפשר לחמם את תחתית השקיות באמצעות משטח חימום.

יתרונות שיטה זו:
• חסכון במקום, ניתן לצופף בעמידה/שכיבה ייחורים רבים בשטח קטן יחסית.
• השקית שקופה, רואים מיד מה מצב השורשים וקל לקבל החלטה מתי מעבירים לאדמה/עציץ.
• המצע ספוג המים מספק את צריכת הייחור. במידה וצריך להוסיף מים עושים זאת עם מזרק.
• האיטום מונע התאיידות והתייבשות המצע
• המצע אינו מכיל אדמה ומפחית את הסיכויי לריקבון ולחרקים.

הרחבה לתהליך שתילה/העברה לעציץ/לאדמה של פלומריה ששורשיה גודלו בשקית: ראו גם את הסעיף הבא

שורשי ייחור שגודלו בשקית פלסטיק רגישים מאוד ומתנהגים כמו נבטים, הם בשרניים ונשברים בנגיעה קלה.
העברת ייחור שכזה לעציץ/אדמה היא משימה מעט מורכבת שדורשת מיומנות. לאחר ניסיונות רבים אימצתי את הטכניקה הבאה:

• העברת ייחור בשקית בה המצע יבש / כמעט יבש, דבר שמבטיח מצע ושורשים צמודים כשמסירים את השקית.
• מילוי עציץ / גומה שנחפרה באדמה במצע גידול מתאים, עד לשלושת רבעי מגובהו, כולל דחיסת המצע.
• יצירת גומה קונית במצע בהתאם לגובה השקית וגובה הייחור שרוצים בעציץ, כשדואגים לדחוס גם את דפנות הגומה.
• הנחת הייחור עם השקית במרכז הגומה והחזקתו ביד אחת, או בעזרת ‘יד שלישית’ שמחזיקה בייחור שבשקית שלא יזוז.
• בפעולה ‘כירורגית’ עדינה, חיתוך בסכין של סרט ההדבקה שאוטם את השקית, כולל את קטע השקית שמתחתיו וחיתוך לאורך השקית בארבעה חתכים ארוכים מלמעלה למטה, כל 90 מעלות (בכל רבע של היקף השקית).מומלץ לחתוך עד למטה ככל שניתן ולחתוך רק את דופן השקית. אני עושה שימוש בסכין ניתוח או בסכין יפנית דקה. (ראו תמונה מטה)
• משיכה והחלקה החוצה של השקית, או חלקיה, אם חתכנו ממש עד לחלקה התחתון, בתנועת משיכה עדינה ואיטית ותוך כדי כך הוספת מצע ככל שנדרש והידוקו וגם פיזור דפנות הגומה שיצרנו קודם והידוק לצורך אחיזה ראשונית של הייחור במצע.
• השלמת מילוי המצע עד לכיסוי מלא של כדור השורשים ודחיסת המצע.
חשוב להדגיש: אני לא מסלק את תערובת הקוקוס-פרלייט של השקית, אני משאיר את ציצת שורשים עם המצע של השקית ובונה סביבה מצע רגיל עד למילוי העציץ/גומה.
טכניקה זו מספקת סביבה מוגנת לשורשים לשלב הצימוח הראשון בסביבה החדשה. השורשים מספיק חכמים כדי לפרוץ מ’כדור’ השורשים ולחפש מזון בכל נפח העציץ או הגומה שבאדמה.
• במידה והמצע שהשתמשנו היה יבש, ניתן לבצע השקיה מועטה מאוד.

7. העברה לעציץ עם אדמה / לאדמה

כשגדלו שורשים מפותחים הגולשים ונראים במעטפת הכלי או ממלאים את השקית, ניתן להעביר לעציץ / אדמה.
אם מעבירים משקית, כדאי לקרוא בעיון את שיטת פתיחת השקית מעלה.
רצוי לשתול בעציץ 10 ליטר או גדול יותר.
הרכב האדמה: אדמת מצע + 1/3 קומפוסט + פרלייט כ-15-25%. ניתן להוסיף למעלה שכבת טוף דקה או שבבי עץ.
אם שותלים בגינה, יש לשתול באדמה מחלחלת ולהוסיף קומפוסט במידה וצריך.
יש להשקות אחת לשבוע ולדשן בקיץ לפחות פעם בחודש.
יש לשים לב להעביר את הייחור ללא שבירת שורשיו העדינים. ממצע פרליייט יהיה קל יותר להוציא את הייחור בשלמותו.
בתלות באורך הייחור, לאחר גמר השתילה מומלץ להוסיף מוט תמיכה מעץ מלא או מתכת ולקשור את הייחור למוט.
יש לשים לב שלא לבצע קשר היקפי על הייחור כדי לאפשר לו להתעבות בחופשיות וכדי לא לחנוק אותו.

8. מזיקים והדברה

כמו לכל צמח, גם לפלומריה יש מזיקים אופייניים לו והנפוצים בהם בישראל (ושאני נתקלתי בהם במהלך הגידול) הם:

8.1. אקרית אדומה – (Spider Mites)
עכביש מיניאטורי שתוקף באלפים את עלי הפלומריה, מוצץ את הכלורופיל וגורם לעלים להכסיף ו/או להצהיב.
המתקפה מתבצעת בדרך כלל לקראת סוף הקיץ ובתנאי חוסר השקיה ואבק מרובה.
thumbUP_gifanim טיפול: שטיפה טובה של העלים משני הצדדים בזרם מים ותיקון ההשקיה בהתאם.
קיצוץ של כל העלים שנפגעו וסילוקם מאזור הגידול.
ביצוע ריסוס יסודי ובעיקר בצד התחתון של העלים הבריאים שנשארו. לגבי הדברה ראו בהמשך.

8.2. מודד הארכובית – (Rhodometra sacraria)
זחל של עש המשתייך למשפחת המודדים. זולל את עלי הפלומריה בתיאבון רב. קשה להבחין בו מכיוון ומסתווה היטב, אך כשנוגעים באזור האכול, יזדקף הזחל וייראה כמו ענף מיניאטורי.
thumbUP_gifanim טיפול: איסוף הזחלים באופן ידני והעברתם לעולם שכולו טוב או למעוניינים, גידולם עד לקבלת פרפרים.

8.3. פשפש פנדורה – (Spilostethus Pandurus)
פשפש מאויר באדום-שחור הניזון ממוהל הצמח ואף מחרקים ואשר לא מהסס גם לעקוץ בני אדם.
זה אחד ממשפחה גדולה של פשפשים שלכל אחד איור (גרפיקה) ייחודי על גבו.
כדי לזהות את הזן הספציפי מומלץ לצלם מקרוב ולבצע חיפוש בגוגל לפי התמונה שצולמה כדי לקבל מושג אם הפשפש הוא עמית או טורף.
thumbUP_gifanim טיפול: איסוף הפשפשים באופן ידני והעברתם לעולם שכולו טוב או למקום מרוחק מאוד מהפלומריה.

8.4 הדברה:

יש בשוק חומרי הדברה רבים במחירים גבוהים במיוחד.
במקום להשתמש בחומרי הדברה אגרסיביים, רעילים ולא ידידותיים לסביבה, אפשר להשתמש בתרחיף פשוט וזול שמניסיוני פועל בצורה טובה מאוד ומצליח להדביר את האקריות האדומות ועוד מזיקים שמן הסתם קיימים.

נוסחה ל-1 ליטר תמיסת הדברה:

– שמן נים (Neem) = שמן המופק מפירות/זרעי עץ איזדרכת הודית ופועל בין היתר כדוחה חרקים.

אופן ההכנה והשימוש:
מוסיפים את המרכיבים ל-1 ליטר מים, מערבבים היטב ומרססים ברסס עדין ביותר על העלים משני הצדדים. אפשר לבצע ריסוס מונע אחת לשבוע/שבועיים ומובטח לכם עץ פלומריה נקי ורענן.
thumbUP_gifanim טיפ: מכיוון והשמן צף במים, מומלץ לפני כל שימוש לנער היטב את הנוזל במרסס.
כמובן שקודם לביצוע ריסוס יש לבצע שטיפת עלים והשקייה מתאימה בהתאם.

9. הערות וטיפים:

9.1 עונות השנה – זמנים בישראל / מקומות גידול:

Seasons in Israel

תחילת לבלוב: תחילת אפריל
תחילת פריחה: תחילת/אמצע מאי
מועד גיזום מומלץ: בסוף החורף כשהעץ רדום. ינואר-פברואר

מקומות גידול בישראל: כל מקום בו הטמפרטורה אינה יורדת בחורף מתחת ל- 7°C ושאין בו קרה.
מצפון מישור החוף כולל רצועת החוף, השרון והשפלה ועד הנגב המערבי, אזור הכנרת ובבקעת הירדן, בכולם ניתן לגדל פלומריה, כמובן בהנחה שמשקים בהתאם לתנאים ולצורך.
אפשר כמובן לגדל גם במקומות קרים יותר ובתנאי שבחורף עצי הפלומריות מועברים לחממה / מקום חם בהתאם.

9.2 סימון על תוויות:
סוג: תוויות מיוחדות להצמדה עם חוט, או לתקיעה באדמה, או שימוש בתחליף זול, סכינים חד-פעמיים לבנים.
הסימון: מומלץ להשתמש בעיפרון רך. סימון בטוש ידהה בשמש עם הזמן.
thumbUP_gifanim טיפ: השימוש בעיפרון מצריך שמשטח הכתיבה יהיה מחוספס. אפשר ללטש עם נייר זכוכית את המשטח, למשל, אפשר ללטש את הסכינים ואז ניתן יהיה לרשום עליהם בעיפרון.

לכל תוויות הפלסטיק אורך חיים מוגבל ובהשפעת קרינת UV מהשמש הן נוטות להתייבש, להיסדק ולהתפורר עם הזמן.

תוויות מתכת:

התחליף לתוויות הפלסטיק הן תוויות ממתכת, בדרך כלל עשויות מאלומיניום והן מחזיקות מעמד שנים רבות.
ניתן לרכוש תוויות מתכת במחירים גבוהים יחסית או אפשר לייצרן לבד ממיחזור של פחית משקה.

הטכניקה לייצור עצמי של תוויות מתכת פשוטה למדי ושלבי ההכנה הם:
• הסרת המכסה והתחתית עם סכין בפעולת ‘ניסור’ אנכי (זהירות בחיתוך).
• פתיחת הגליל עם מספריים בקו ישר (בדר”כ ניתן לעקוב אחרי הדפסה ישרה על הפחית).
• יישור גליל הפחית בפעולת גלגול הפוכה.
• סימון וחיתוך לתוויות בגודל שמתאים לכם. אפשר לחתוך במספריים או בסכין יפני.
• קיצוץ הפינות החדות במספריים או בקוצץ פינות לנייר לקבלת פינות עגולות.
• פתיחת 2 חורים עגולים לצורך השחלת כבל. אפשר עם כלי חירור מיוחד או עם מחורר נייר רגיל.
• השחלת כבל מתכת דרך החורים וסגירת הטבעת. (מומלץ להשתמש לנעילה בסופית מיוחדת לכבל)
יש לשים לב לייצר טבעת בגודל מתאים לייחור/ענף וכזו שלא תפריע לגידולו העתידי.
שימוש בכבל מתכת יחזיק מעמד שנים רבות. אפשר להשתמש בכבל נחושת מצופה בעובי 0.5 מ”מ ומעלה
• כותבים/חורצים על התווית עם עט כדורי או כל מוט דק שמעוגל בקצה.

9.3 הורמון השרשה:
יש בשוק מספר סוגים של הורמון השרשה. בדר”כ החומר הפעיל בהם יהיה 1-Naphthylacetic acid.
ההורמון מגיע בצורת אבקה או ג’ל.
מומלץ להשיג הורמון עם תוסף נגד פטריות שנקרא בדר”כ (Thiram (=tetramethyl thiuram disulphide .

9.4 דשן:
להגברת פריחה מומלץ לתת לפלומריה דשן עתיר זרחן, 10-50-10 או דומה.
הערך האמצעי חשוב שיהיה גבוה.

למי שלא בקיא, המספרים מציינים את 3 מרכיבי הדשן העיקריים והם:
Nitrogen, Phosphorus, and Potassium ) N,P,K ) ובעברית: אשלגן K – זרחן P – חנקן N

thumbUP_gifanim טיפ: במידה ולא משיגים דשן עתיר זרחן, השתמשו בדשן מאוזן ונפוץ כמו 20-20-20.

יש מגדלים שמוסיפים לדישון גם מלח מגנזיום (מגנזיום סולפאט) הידוע גם בכינוי Epsom salt או מלח אנגלי. המינון: כף (14.8 גרם) לגלון (3.78 ליטר), או כ-4 גרם לליטר. ממיסים במים ומשקים במינון הנ”ל אחת לחודש.

9.5 פרלייט Perlite
פרלייט (בהקשר של גינון) משמש כמצע או תוסף למצע גידול לצמחים. אלו פתיתים לבנים, בקוטר של כמה מילימטרים, בעלי משקל קל ועם יכולת ספיחת מים שמאפשרת שליטה על אספקת מים לשורשים.
פרלייט הוא תוצר ממחצב טבעי. פרלייט הוא זכוכית אמורפית געשית שלאחר עיבוד בחום גבוה של כ-900 מעלות תופח פי 20 לערך מנפחו ומאבד את המים האגורים בו. בתהליך זה נוצרים פתיתי הפרלייט המשמשים בחקלאות ומקבלים פתיתים קלי משקל בגוון אפור עד לבן עם יכולת גבוהה של ספיחת מים ושחרור איטי שלהם. לפרלייט שימושים רבים בתחומי התעשייה, הבנייה והחקלאות.

את הפרלייט רוכשים במשתלות ובעיקר בכאלה שמתמחות בגידולים הידרופוניים. הפרלייט נמכר לפי יחידת נפח (ליטר).
מכיוון והפלומריה רגיש לעודף מים, הפרלייט הוא תוסף חשוב לאדמת הגידול ומאפשר חלחול טוב יותר, אגירת עודפי מים ושחרורם בהתאם לדרישת שורשי העץ.

thumbUP_gifanim טיפ:
1. שימו לב לרכוש פרלייט אמיתי ולא פתיתי קלקר (= פתיתי פוליסטירן). כבר נתקלתי בהצעות לפתיתי קלקר (במחיר פרלייט כמובן) עם הבטחה שזה אותו הדבר. פתיתי הקלקר אינם סופחים מים כלל ואינם מתאימים למטרות גינון.
2. רכישה של 100 ליטר זולה משמעותית יחסית לרכישת כמות קטנה במבחן יחס מחיר/ליטר.

9.6 הכנת עציץ שקוף (בקבוק שקוף ממוחזר) לשתילה ראשונית.
כאמור, כלי שקוף מאפשר לבצע גידול ראשוני של שורשי ייחורים ומאפשר להבחין בקלות מתי השורשים מפותחים דיים.
השימוש בבקבוק ממוחזר בנפח ליטר וחצי אידאלי ומאפשר גם חסכון במקום, אפשר לצופף מספר רב של ייחורים בשטח קטן יחסית.
שלבי הכנת הבקבוק פשוטים ומהירים:
א. חיתוך הבקבוק עם מספריים/סכין יפנית (בזהירות רבה) בגובה המקסימלי של גליל הבקבוק לפני הצרתו.
ב. ניקוב חורים לניקוז בתחתית הבקבוק. קוטר החורים כ-6 מ”מ. אפשר לעשות זאת במקדח או במסמר/מפתח משושה (אלן) שמחומם/מלובן בלהבה והחדרתו דרך תחתית הבקבוק מספר פעמים, יש ללבן את הכלי לפני כל קידוח של חור.

9.7 השקיה
עץ הפלומריה, כמו כל צמח אחר, זקוק בין היתר למים כדי להתקיים, לגדול ולפרוח.
איך יודעים אם צריך להשקות?
תוחבים אצבע לאדמה ומרגישים האם לחה או יבשה בעומק של כמה ס”מ, או עושים שימוש במדי לחות שמיועדים לגינון. יש מדי לחות מסוגים שונים שפועלים עם סוללה חשמלית, או ללא סוללה ובדרך כלל ישולב בהם גם מד ערך הֲגָבָה PH, מד עוצמת קרינה, מד טמפרטורה ועוד.

מתי משקים?
באופן עקרוני יש להשקות כשהאדמה יבשה ורק בעונת הגידול, קרי באביב ועד לסתיו.
מומלץ להשקות בשעות הבוקר המוקדמות כדי להימנע מאידוי מהיר.
שימו לב, מאמצע הסתיו ועד לתחילת אביב לא משקים כלל!
אם העץ גדל בתנאי חוץ, כלומר לא בחממה, הוא נמצא בחורף בתרדמת והסימן לכך הוא נשירה של מרבית עליו.

מה משקים?
את העציץ בו נמצאת הפלומריה או סביב העץ אם שתול באדמה.
בנוסף, חשוב גם לשטוף קלות ולהרטיב את העלים, מלמעלה ומלמטה. זהו עץ טרופי שזקוק ללחות.
שטיפת עלים באופן קבוע גם תעזור בהרחקת מזיקים ומניעת הופעתם.

מה תדירות ההשקיה?
פעם בשבוע במזג אויר ממוצע, כך לפחות אני נוהג באזור השרון.
בימים חמים במיוחד, בהם הטמפרטורה ביום מעל ל־30 מעלות צלסיוס אני משקה פעמיים בשבוע.

איך משקים?
באופן ידני, באמצעות משפך/כלי אחר או צינור.
משקים בתנועה סיבובית סביב הגזע כדי לכסות כמה שיותר את שטח העציץ, עד שהמים ניגרים מתחתית העציץ. השקיה זו אמורה לקחת מספר שניות אם האדמה מחלחלת כנדרש ואם יש חורי ניקוז בעציץ. ממתינים מספר שניות או עוברים להשקות את העציץ הבא ואז חוזרים ומשקים שוב עד שהמים שוב ניגרים. זה הכל. ‘השקיה כפולה’ שכזו מבטיחה קליטת מים בכל נפח העציץ כולל ספיגתם ע”י הפרלייט.

באופן אוטומטי/חצי־אוטומטי עם צנרת וטפטפות או מתזים בהפעלה ידנית או באמצעות בקר השקיה. שיטה זו מתאימה יותר לגינות גדולות ולעצים ששתולים באדמה.
יש להשתמש בטפטפת/מתז בהתאם לספיקה הרצויה בליטר/שעה.
להשקיה של עצים באדמה, פעמיים בשבוע בטפטפת 4 ליטר/שעה, למשך כשעה וחצי עד שעתיים מספיקים.

שימו לב לצבע הטפטפת, הוא מסמן בדרך כלל את הספיקה:
• חום/צהוב = 1 ליטר/שעה
• אדום = 2 ליטר/שעה
• שחור/אפור = 4 ליטר/שעה
• ירוק = 8 ליטר/שעה

9.8. חיפוי קרקע

לאחר שתילה בעציץ או באדמה, מומלץ לכסות את אזור השתילה בחיפוי.

הסיבות לחיפוי:
• הקטנת האידוי, דבר שתורם לחיסכון בהשקיה.
• בלימה של קרינת שמש ישירה על המצע החשוף.
• מניעת התזות של אדמה בזמן השקיה, בעיקר אם משקים עם צינור/מתז.
• מניעת צימוח של זרעים. כידוע כמעט כל מצע מכיל שלל זרעים שבסביבה מזינה, רטובה ומוארת ינסו לצמוח.
החיפוי בולם קרינת שמש ובכך מונע נביטה של חלק נכבד מהזרעים.

באיזה חיפוי להשתמש?
אפשר לחפות באבני טוף (גודל וצבע ניתנים לבחירה), או בשבבי עץ.

ניתן לרכוש שבבי עץ מסוגים שונים, עם/בלי חיטוי ובגדלים וצבעים שונים בהתאם לעיצוב הגינה שלכם ולתקציב.
לאלו שמחפשים פתרונות ברי־קיימא, אקולוגיים וחינמיים, יש מספר חלופות:
גזם מרוסק (כזה שמחולק חינם ביערות קק”ל). דאגו לבדוק שזה גזם יבש ככל שניתן ושיכיל סוג אחד של עץ אם אפשר.
קליפות עץ.
קליפות מעצים שמשירים ומחדשים את קליפתם החיצונית, כמו אורן או אקליפטוס, מתאימים מאוד לחיפוי.
את שניהם בדקתי במשך מספר שנים והפלומריות מסתדרות עם שבבים אלו באופן מעולה.
אספו את הקליפות שנשרו באופן טבעי ורסקו אותם באופן ידני לקבלת שבבים בגודל שמתאים לכם.
אל תקלפו בכוח את קליפת העץ מכיוון וזה גורם נזק לעץ שמבצע את הולכת חומרי הזנה דרך הקליפה החיצונית.

כמה לשים? יש לחפות שכבת שבבים בעובי מינימלי של כ־3-1 ס”מ.

9.9. פגעי שמש

הפלומריה ובעיקר ייחורים ועצים צעירים רגישים בחלק ממקומות הגידול לקרינה ישירה וחזקה של שמש.
נזקי צריבה נראים ככתמים חומים/כתומים מקומיים, דמויי חלודה, במקומות שונים על הענפים ובעיקר בצד שפונה לשמש.
פגיעה קשה יותר יכולה להתבטא בהרס של חלקים משכבת העץ החיצונית Bark שתגרום לניתוק אספקת חומרי ההזנה לענף ובהמשך אף להתבקעות הענף וניתוקו מהעץ.

ניתן למנוע ולהגן מראש על נזקי צריבה וככל שמטפלים מוקדם יותר כך ייטב.
ההגנה מתבצעת באמצעות צביעת הגזע/ענף פגוע בצבע לבן מיוחד שמתאים לעצים, שמחזיר קרינת UV ולא מפריע לצמח להתפתח. הצבע עמיד למים כמו השקיה/גשם לפחות לעונה שלמה.
אין להשתמש בצבע שאינו מיועד לעצים, אין להשתמש בצבע לקירות.

יש בשוק מגוון מוצרים, ביניהם לדוגמא מוצר מקומי שנקרא “לובן” שמכיל 6% אבץ, או מוצר שנקרא Tree Trunk White
ויניל־לטקס שמכיל טיטניום־דיאוקסיד (שרשום עליו שאינו רעיל) ועוד.
על חלק מהמוצרים רשום שהם מגינים גם מחרקים, מזהמים ואפילו ממכרסמים.
הצבע מגיע בפחית. יש לקחת ממנו כמות נדרשת ולדלל במים בהתאם להוראות המצורפות למוצר.
היישום נעשה במברשת או בגלגלת (רולר) בהתאם לגודל העץ.
בזמן היישום הצבע יראה מעט שקוף, אך לאחר הייבוש הגוון הלבן הופך לאטום יותר ולבוהק.

שימו לב: קראו היטב את תווית המוצר לפני השימוש! חלק מהיצרנים (בעיקר מחו”ל) נוהגים בשקיפות מלאה ומפרסמים מסמך בטיחות SDS – Safety Data Sheet הכולל פרטים מלאים לגבי הרכב החומר, אחסונו, עזרה ראשונה במקרה של חשיפה לחומר ועוד. קראו מסמכים אלו!
חלק מהצבעים רעילים! מומלץ לעבוד עם כפפות והגנה על העיניים. יש לשטוף היטב במים במקרה של מגע בעור או בעיניים.

9.10. אבחון לריקבון

ריקבון בענפי פלומריה הוא תהליך בלתי נמנע שקורה לא מעט ובעיקר בייחורים צעירים.
לאבחון ריקבון אפשר להשתמש בשלוש שיטות עיקריות:

א. אבחון באמצעות בחינה ויזואלית ובלחיצה
לחיצה עדינה משני צדדיו של ייחור/ענף יכול לספר על מצבו.
ייחור/ענף בריא יהיה בדרך כלל קשה אך גמיש מעט מאוד (ככל שיותר צעיר יותר גמיש). מראהו יהיה ירוק בקיץ וירוק־אפור בחורף, המרקם יהיה מתוח וחלק יחסית, למעט נקודות העיניים.
ייחור/ענף חולה ואף רקוב יהיה:
רך ללחיצה, ירגיש מושי בלחיצה, יכול שייראה עדיין ירוק, אך מקומט ומצומק מאוד. זהו ייחור/ענף רקוב בשלבים מתקדמים.
לחלופין, בענף בוגר הוא יהיה קשה מאוד ללחיצה, יתפורר, ייראה שחור/חום ויהיה יבש לגמרי. זהו ייחור/ענף עם ריקבון מתקדם שכבר התייבש.

ב. אבחון פנימי באמצעות דקירת הענף עם מסמר (נקי ומחוטא) או כלי אחר בעל קוטר קטנטן (כ-1 מ”מ), וקצה מחודד. רצוי להשתמש במסמר/כלי בגוון כסוף/בהיר כדי לראות אם יש שינוי לאחר שמוציאים.
אם חור הדקירה מטפטף חלב לבן, הענף/ייחור בריא. אם לא יוצא חלב יש להמשיך ולחקור.

הערות:
– יש להיזהר בשימוש עם מסמר/כלי חד ולהגן על הידיים והעיניים.
– קיסמי עץ לא מתאימים למטרה זו מכיוון והם נוטים להישבר בהפעלת לחץ, להיפרד לסיבים חדים והם מהווים סכנה.
– שיטת הדקירה מתאימה בעיקר לענפים צעירים.
– החלב רעיל ויכול לגרום לתגובות אלרגיות. יש להגן על העור והעיניים ממגע ויש לשטוף היטב במקרה של מגע.
בענפים ותיקים או בקרבת הגזע יהיה טפטוף מועט, אם בכלל, והענפים יהיו עם שכבות חיצוניות קשות יותר.
– גם אם אין טפטוף חלב, דרגת הקושי בהחדרת המסמר יכול לרמז על שכבות פנימיות יבשות או רכות לחלוטין (מושי).
כשמוציאים את המסמר יש לבחון אותו. אם הוא שחור או עם אבקה/משחה חומה/שחורה עליו, זהו סימן לריקבון.
– יש להתייחס לשיטת בדיקה זו בדקירה כאמצעי ראשוני בלבד ולא כשיטה מדויקת לאבחון.

ג. אבחון פנימי על בסיס ביצוע חיתוך אנכי בענף/ייחור.
שיטה זו מדויקת יותר מהשיטות האחרות ותיתן תמונה נכונה יותר שתאפשר טיפול מתאים ומידי.
יש לבצע חיתוך אנכי של הייחור/ענף באמצעות סכין חדה מאוד. מומלץ לבצע חיתוך כנגד גוש עץ לקבלת אחיזה וחיתוך קל.
זהירות: שימוש בכלי חיתוך יכול לגרום לפציעה, מומלץ לעבוד עם כפפות ועם הגנה על העיניים.
אם מדובר בענף וותיק, או גזע, שהם קשים מאוד, יש לחתוך באמצעות משור מיוחד לגיזום ולא עם סכין.
מומלץ לחטא את כלי החיתוך באלכוהול לפני ביצוע כל חיתוך כדי למנוע מעבר זיהום לחיתוך הבא.

בריקבון יש לטפל מיד, מכיוון והוא מתקדם מהר לכיוון הגזע עד להרס מלא של העץ.
טיפול יעיל נעשה בדרך כלל באמצעות הסרת האזור הרקוב / היבש לחלוטין , ואטימת החתך שנוצר בעץ במשחה מיוחדת, במרק אקרילי, במשחת קינמון או במשחת בוץ.
כשבוחנים את החתך בענף/ייחור ומוצאים בו אזורים חומים/שחורים, יש להקפיד להמשיך ולחתוך פרוסה אחר פרוסה עד שמגיעים לחתך נקי שהוא בגווני ירוק־לבן וללא שאריות של אזורים חומים/שחורים.

10. לסיכום

גידול פלומריה מייחורים הוא אתגר די פשוט שבצידו הנאה מרובה, מראה ססגוני וריחות נהדרים בעלות נמוכה יחסית.
מעקב וטיפול בגידולו של עץ לאורך עונות השנה מרתק, מאתגר, מסקרן ומהנה לכל המשפחה.
אפשר לגדל פלומריה כמעט בכל מקום, בעציץ או בגינה.
אם תתמידו, מובטח לכם לחוות וליהנות מפירות ההשקעה תוך מספר בודד של חודשים.

אם לא הצליח, לא קרה אסון, נסו להבין מה היו הסיבות לכך, תקנו ונסו שוב בדרך שונה.
ניסוי וטעייה הם חלק מהחוויה בגידול פלומריות, ואל תשכחו, מילת המפתח היא סבלנות!

מאחל לכם הנאה בגידול ועצי פלומריה מרהיבים וריחניים.

להורדת המדריך בפורמט PDF, לחצו כאן. מומלץ להוריד את הקובץ ולצפות בו עם Acrobat Reader.
תיהנו.

אבי שניאור clapup_gifanim

רוצים להגיב? תגובות והערות תתקבלנה בברכה וחלקן אף יפורסם ללא פרטים מזהים.

האם המאמר עזר לך?
האם המאמר חסך לך זמן וטרחה?
אם כן, אשמח אם תשקלו לתרום כדי לעזור לי לממן את עלויות האיחסון. תודה

כדי לתרום, לחצו בבקשה על כפתור פייפאל

Copyright © כל הזכויות שמורות. אין להעתיק בכל דרך ללא קבלת אישור מראש ובכתב

32 Comments

  1. טלי

    תודה רבה על המדריך המפורט שכתבת.
    באמת עושה חשק לגדל ייחורים.
    ברשותך מבקשת עצה.
    יש לנו עץ בן שש שנים שגדל בקצב איטי. בימים האחרונים ענפיו התחילו להתכווץ ומענפים ירוקים ובשרניים הפכו לריקים וכמו רקובים. העץ עדיין מוציא עלים ירוקים .
    כיצד אפשר לעזור לו ?

    Reply
    • Avi Schneor

      תודה ושמח לקרוא שזה מביא חשק לגדל פלומריות.
      בהצלחה

      Reply
    • Avi Schneor

      —המשך—
      לעצם השאלה, לא ברור אם זה בעציץ או באדמה, היכן בארץ ומהם התנאים ולכן אתייחס באופן כללי.
      פלומריה צריכה הרבה אור כולל שמש ישירה, מים ודשן ואדמה מחלחלת.
      אם ענפים נרקבו, קרי בחיתוך יש אזורים חומים-שחורים, או הענף יבש, יש לבצע גיזום של כל הענפים היבשים עד שמגיעים לחתך ירוק ובריא.
      מומלץ לחטא את כלי החיתוך באלכוהול לפני כל חיתוך ולאטום את החיתוך עם סילר או אפילו קצת בוץ. כדאי גם לבדוק שהענפים אינם נגועים בחרקים או כנימות ואם כן, לטפל בהתאם.

      Reply
    • Avi Schneor

      —המשך—
      מצד שני אם הענפים רק הצטמקו, הפכו לסוג של מושי והם עדיין ירוקים, זה מצביע על חוסר בהשקייה. כדאי להשקות ולראות אם ישתנה אחרי יום יומיים. בכל מקרה ממליץ לחתוך ענף אחד כזה, כדי להבין אם זה ריקבון או התייבשות

      Reply
  2. שאול ב.

    מאמר יפה וממצה וערוך בצורה יפה.
    תודה על העמל הלא מועט שהשקעת בחיבורו בליווי התמונות.

    Reply
    • Avi Schneor

      תודה רבה שאול, שמחתי לעזור ושכרי הוא תגובה כמו זו ששלחת
      תודה רבה ותיהנה מהפלומריות

      Reply
  3. אילנה ו.ז.

    תודה עת המאמר. יש לנו פיטנה בעציץ על מרפסת. הוא בערך בן שנתיים שלוש. מלבלב בשמחה רבה אולם אין סימן לפרחים. יש עצה? תודה

    Reply
    • Avi Schneor

      בכיף אילנה.
      לא מכיר את העץ שלכם, את המיקום הגאוגרפי ואת הזן. לכן ההתייחסות תהיה כללית.
      אם העץ נמצא במיכל מנוקז, באדמה/מצע מחלחלת שמכילה פרלייט, במיכל שמתאים לגודלו, מקבל דישון לפחות פעם בחודש בחודשי האביב-קיץ, מקבל מים לפחות פעם בשבוע ורואה שמש ישירה כמה שעות ביום, אז הכל תקין ווזה עניין של סבלנות ותנאי סביבה. מעבר ללבלוב האם הענפים גדלים כל שנה? (רואים זאת יפה בקיץ, צבע החלק של הענף בקצה, ענף שגדל לאחרונה הוא ירוק בהיר ונראה מבריק).

      Reply
      • Avi Schneor

        —המשך—
        אם כל הנ”ל מתקיים, הרי שנותר רק להמתין בסבלנות. בתלות בזן, בתנאים ובהיסטוריה שעבר, יש עצים שיתחילו לפרוח אחרי 3-2 שנים ובעיקר אם עברו חורף קשה. זה תקין וכל עוד הוא נראה בריא וענפיו אינם רקובים כל שנותר לכם הוא רק להתאזר בסבלנות, זה לא מדע מדוייק, לפחות אנחנו/אני לא יודעים עליו מספיק…
        בהצלחה

        Reply

Submit a Comment

Your email address will not be published. Required fields are marked *

Pin It on Pinterest

Skip to content