13.1. עקב חוסר התאימות כפי שתואר לעיל, כדי להימנע ממצבים בעייתיים בנהיגה במדינות אחרות, בהנחיה ובעידוד משרד התחבורה, נאלצים הנהגים הישראלים הנוסעים למדינות אחרות לרכוש גם רישיון
בין־לאומי שתוקפו לשנה אחת, זאת בנוסף לאחזקה ברישיון לאומי בר־תוקף.
הדבר גרם להגדלת נפח הפעילות של תאגידים פרטיים שפועלים בריק שנוצר, אשר מנפיקים רישיונות נהיגה בין־לאומיים בסמכות משרד התחבורה, תמורת תשלום.

נוצרה בישראל תעשייה שמתפרנסת מהשלומיאליות, חוסר המקצועיות והמדיניות לכאורה של משרד התחבורה באי-ביצוע התאימות לדירקטיבה האירופאית, כל זאת על חשבון הנהגים הישראלים.

חשוב לציין:
13.2. מטרתו העיקרית של רישיון הנהיגה הבין־לאומי הוא תרגום הרישיון הלאומי ללועזית.

13.3. לו היה רישיון הנהיגה הישראלי תואם לתקנה האירופאית וגם התוכן המופיע בו בעברית היה מופיע באנגלית, הוא היה מייתר את הצורך לרכוש ולהשתמש ברישיון בין־לאומי במרבית מדינות העולם.

13.4. תוקפו של רישיון בין־לאומי שמונפק בישראל הוא שנה אחת בלבד.
מי שמרבה בנסיעות נאלץ לרכוש רישיון כזה כל שנה מחדש ולבזבז זמן יקר וכסף לצורך הנפקתו.