מחדל רישיון הנהיגה הישראלי – פרק 17 – אמנות והסכמים

by Apr 19, 2020blog0 comments

תחקיר מחדל רישיון הנהיגה הישראלי

החלטות ומציאות בראי הפרטים – אמנות והסכמים

17. אמנות והסכמים עם מדינות

תאימות הרישיון הישראלי לתקנה האירופאית היא ודאי דבר רצוי וגם נדרש לפי החלטות הממשלה.
מכיוון וישראל לא שייכת לאיחוד האירופאי, כדי שרישיון הנהיגה הישראלי יוכר במדינות אחרות, יש חשיבות רבה לכינון הסכמים בילטראליים בין מדינות להכרה הדדית ברישיונות הנהיגה לצרכי נהיגה ולצרכי המרת הרישיון.

הסתמכות על אמנת וינה מ־1968 לנושא הכרה הדדית בין מדינות לנושא רישיונות נהיגה אינה רלוונטית כלל מכיוון והגדרות הרישיון המקומי כפי שמופיעות באמנת וינה (בנספח 6 בה) אינן משקפות כלל את מבנה ומראה רישיונות הנהיגה הנהוגים מזה שנים במרבית המדינות בעולם. אמנת וינה משמשת כיום בעיקר לנושא הגדרת והכרה ברישיון הבין־לאומי שהוא מסמך נוסף (שיש לרכוש) שמלווה את הרישיון המקומי ושעדיין מונפק בהתאם לאמנה ישנה זו.

נושא חשוב זה של כינון אמנות והסכמים בין מדינות הוזנח במהלך השנים ונראה (לפי מה שמפורסם וגם נמסר במענה לשאילתות) כי לא טופל כראוי וכנדרש על ידי משרד התחבורה, משרד המשפטים ומשרד החוץ.

בפרוטוקולים של וועדות הכנסת, ולא רק שם, אפשר למצוא כי נציגי משרד התחבורה ומשרדים אחרים, כדי לשכנע שהרישיון הישראלי מוכר בעולם, מציינים כי ישראל חתמה עם מדינות רבות על הסכמים הדדיים להכרה ברישיונות נהיגה.
אם זה המצב, הכיצד זה שב־”קובץ מפתח כתבי האמנה שפורסמו” שפרסם משרד המשפטים ושנמצא באתר האינטרנט הישן של משרד המשפטים (שפעל בזמן הכנת התחקיר אך מאז הוסתר מעיני הציבור, לצפיה בקובץ שהורד), מופיעות רק 3 אמנות בנושא רישיון הנהיגה?
אמנות עם חוף השנהב מ־1968, בלגיה מ־1982 וקוריאה הדרומית מ־2014.
היכן כל שאר האמנות או ההסכמים שנחתמו כביכול עם מדינות נוספות? האם באמת יש כאלה?

בפרוטוקל 157 מועדת הכלכלה מה־30.12.2013 (לצפיה בפרוטוקול המלא), בעמודים 17 ו־18, מודה ‘מנהלת מחלקת קשרי חוץ וזרים – קונסולרית, משרד החוץ‘, כי בנושא רישיון נהיגה יש הסכם בילטרלי אחד בלבד, עם איטליה. חבל מאוד שאותה נציגת משרד החוץ לא טרחה לעדכן את הנוכחים שאמנה זו מיועדת להמרת רישיונות בלבד ולא להכרה כללית, כלומר לא לנהיגה רגילה עם רישיון ישראלי:

“…MUTUAL RECOGNITION FOR THE PURPOSE OF EXCHANGE OF DRIVING ICENSES”

הערות:
א. ישראל חתומה על אמנת וינה מ־1968, עליה חתומות 114 מדינות, אך יש לזכור שתבנית הרישיון הלאומי המופיעה בה לא רלוונטית כלל ושאמנה זו מתייחסת ומגדירה בעיקר את רישיון הנהיגה הבין־לאומי אותו יש לשאת בנוסף לרישיון הלאומי במדינות שאינן מכירות ברישיון הלאומי כשלעצמו.

ב. במענה לשאילתה לספריית משרד המשפטים, הם מפנים לאתר נבו, שלגביו הם רשמו “כול חוברות של כתבי אמנה אפשר למצוא באתר נבו.“. בחיפוש באתר נבו לא נמצאו כל אמנות שקשורות לנושא, אך נמצא קובץ בשם “טבלת כתבי אמנה – משרד המשפטים“, שמעודכן ל-27.09.2006, וזאת כשבאתר הישן של משרד המשפטים (אתר שהוסתר בינתיים מהציבור)  ניתן היה למצוא את אותו הקובץ בדיוק, כשהוא מעודכן לתחילת 2015. (זה הקובץ המעודכן יותר)
לשאילתה חוזרת למשרד המשפטים עם בקשה למידע על קובץ מעודכן יותר, לא טרחו כלל להשיב.

באתר החדש של משרד המשפטים ב־gov.il אין כל מידע על אמנות בנושא רישיון הנהיגה.
חיפוש מורחב באתר החדש לא מעלה כל תוצאה בקשר של רישיון נהיגה בחיפוש אחר ‘אמנה‘ ו/או ‘אמנות‘ ו/או ‘נהיגה‘, כך גם בחיפוש בילקוט הפרסומים באתר המשרד.
נראה כי האתר החדש עבר שינמוך (downgrade) משמעותי בכל הקשור למידע הפתוח לציבור ומידע רב לא הועבר מהאתר הישן ו/או אינו נגיש עוד לציבור.

ג. באתר הישן של משרד החוץ היה קיים מנוע חיפוש אמנות דו-צדדיות ורב־צדדיות, אך הוא לא פועל.
באתר החדש של משרד החוץ ב־gov.il אין כל מידע על אמנות. אין מנוע חיפוש אמנות וחיפוש מורחב באתר החדש לא מעלה כל תוצאה בקשר של רישיון נהיגה בחיפוש אחר ‘אמנה‘ ו/או ‘אמנות‘ ו/או ‘נהיגה‘.
נראה כי האתר החדש עבר שינמוך (downgrade) משמעותי בכל הקשור למידע הפתוח לציבור ומידע רב לא הועבר מהאתר הישן ו/או אינו נגיש עוד לציבור.

במענה לשאילתה למשרד החוץ בבקשה לקבל מידע על אמנות בנושאי רישיון נהיגה, התקבלה ב־24.06.2019 תשובה (לעיון בעמוד התשובה) ובה פירוט של 11 אמנות בנושא הכרה הדדית של רישיון נהיגה.
מתוכן, 3 אמנות מוגדרות למטרת המרת רישיונות בלבד, ולא לשימוש כללי כמו שאר האמנות:

“…ON MUTUAL RECOGNITION FOR THE PURPOSE OF EXCHANGE OF DRIVING LICENSES”.

להבדיל מ:

“…ON THE MUTUAL RECOGNITION AND EXCHANGE OF DRIVING LICENSES”

רשימת אמנות שהתקבלה ממשרד החוץ

אז מה היה לנו? משרד המשפטים מדווח על 3 אמנות, משרד החוץ בוועדת הכנסת מדווח רק על אמנה אחת (עם איטליה) ואותו משרד החוץ מפרט בכתב שיש 11 אמנות כש־3 מהן (בהן אותה איטליה) הן אמנות שמיועדות לצרכי המרה בלבד.

יד ימין לא יודעת מיד שמאל, משרד אחד לא יודע מה קורה במשרד שני והכל באותו הנושא. מדוע?
מדוע חלק מהאמנות מנוסחות רק לצורכי המרה וחלק אחר באופן כללי? ואם זה הניסוח באמנה, ניסוח שמן הסתם עמלו עליו משפטנים משתי המדינות, מדוע נציגת משרד החוץ, בוועדה בכנסת, מוסרת מידע לא מדויק ומטעה את המשתתפים?

מרבית האמנות נחתמו לפני שנים רבות. האם הן מעודכנות? האם מדינת ישראל עדכנה אי פעם את המדינות החתומות על שינויים שבצעה לאורך השנים ברישיונות? האם יש מנגנון מסודר לנושא זה?

Copyright © כל הזכויות שמורות. אין להעתיק בכל דרך ללא קבלת אישור מראש ובכתב

רוצים להגיב? תגובות והערות תתקבלנה בברכה וחלקן אף יפורסם ללא פרטים מזהים.

0 Comments

Submit a Comment

Your email address will not be published. Required fields are marked *

Pin It on Pinterest

Skip to content