4.1. מהו רישיון נהיגה בין־לאומי?

4.1.1. (International Driving Permit (IDP המכונה גם רישיון בין־לאומי, הוא מסמך נפרד, השונה מרישיון שתואם לתקנה האירופאית. מסמך זה נקבע והוגדר באמנות בין־לאומיות והוא מונפק ונמכר על ידי תאגידים פרטיים, הוא תקף בלווי הרישיון הלאומי ומטרתו היא תרגומו של הרישיון הלאומי.
אחזקת רישיון בין־לאומי בנוסף לרישיון הלאומי, מאפשר לנהוג במדינה שחתומה על אמנת וינה למי שרישיונו הלאומי אינו תואם לתקנה האירופאית, או לנהוג במדינה שאינה מכירה כלל ברישיון נהיגה שתואם לתקנה האירופאית.
זוהי חוברת מנייר בגודל A7 במידות 74 מ”מ רוחב ו־105 מ”מ אורך.
תוקפו של הרישיון הבין־לאומי המונפק בישראל הוא לשנה אחת בלבד והוא מונפק ונמכר כאמור על ידי תאגידים פרטיים מכוח תקנות התעבורה, תשכ”א-1961 סעיפים 562 עד 565 וברשות משרד התחבורה.

הרישיון הבין־לאומי נקבע והוגדר באמנות בין־לאומיות:

4.2. אמנת וינה מ-1968

4.2.1. אמנה בין־לאומית בנושאי תנועה בדרך, עליה חתומות 114 מדינות כולל ישראל, אשר מגדירה בין היתר את הרישיון הבין־לאומי. זוהי האמנה שבתוקף נכון לזמן הנוכחי.
התבנית למבנה ועיצוב רישיון הנהיגה הבין־לאומי מוגדרת בנספח מספר 7 של אמנת זו.
אמנת וינה החליפה את אמנת ג’נבה מ־1949 והיא נכנסה לתוקף ב־21 במאי 1977.

4.2.1.1.
הערה:
באמנת וינה יש גם הגדרה לתבנית לרישיון נהיגה לאומי, בנספח מספר 6 של אמנה זו.
רישיון הנהיגה הישראלי אינו תואם ולא תאם גם בעבר להגדרות נספח 6 של אמנה זו.

4.3. אמנת ג’נבה מ־1949

4.3.1. אמנה בין־לאומית בנושאי תנועה בדרך שקדמה לאמנת וינה. אמנה זו אינה בתוקף עוד.
ישראל הייתה חתומה גם על אמנה זו.

4.4. אמנת פריז מ-1926

4.4.1. אמנה בין־לאומית בנושאי תנועה בדרך שקדמה לאמנת ג’נבה. אמנה זו אינה בתוקף עוד.